עצבות

שמים נשקו למים

נשיקת פרידה כואבת

וארגמן נטף.

עורב קרא קריעה

שחורה כל כך נוקבת

במחאת כנף.

עיגול חמה צלל

קרעי עבים בלל

בים יגון דלוח.

גלים קצפו אל חוף

עצבות שאין לה סוף

נשאה קינה הרוח.

קרן אור שבירה חוורה

הלכה לה וגוועה

שוקעת בבעתה.

רק אתה תוכל, אהוב

למשות אותה לשוב

מתוך העלטה.

פורסם בקטגוריה לא לילדים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *