בחולצה לבנה וצווארון
לכבודי
התייצבת על סף ברון
לכבודי
ואני עיניים פערתי
שלום…
ידיים פכרתי
איך היגעת הלום?
והערתי
מה פתאום?
שאלתי- אמרת
הן כתוב
השבת לי- חזרת
בחיוב.
ואני מבט סובבתי
לאורחות
השעות חשבתי
לא נוחות
והיגשתי התיקרובת
בלי לחייך
אין אונים
איך
אבחש בתערובת?
והחמצתי פנים.
כן , לבשת חולצה מגוהצת
לכבודי
ולא הייתי לך עולצת
אך כשהלכת
הערתי
ומילה טובה אמרתי
ופתע כמכת חרב
ירית: את מתנשאת
ואני עיני פערתי
ולא יכולתי לשאת