היא התבלין

היא התבלין, כך אמרת
התענגי במעדן שנרקח לך.
התענגי… מתכון סודי נפל לידך.
את נהנית ממטעם אנין טעם,
התענגי יקירה ואל תשלי עצמך
סוד קסמו אינו אלא איך
באותו תיבול מרטיט וחבוי.
לא רבים זוכים לסעודות כאלה.
ואני הנדתי ראשי ולחשתי:
אכן, סעודות עריבות… מאין כמותן,
ומחיתי עיניים –
אך הרעב אליהן צובט בקרביים.
-את יחידת סגולה. התענגי כל עוד…
אכלי ככל יכולתך.
ארוחות מעין אלה
אינן נסעדות בין כל שניים.
-לא, הוא פסק, בריא לך העיוורון.
דיי לך בעמימות התבלין המכושף.
אל תבקשי בנסתר…
אבל, מחיתי, -אני רוצה לראות.-
והוא הצליף בי במבטו:
לשם מה?
למען תתייסרי בלילות???
אבל…, חזרתי בעיקשות
-הן בכל מקרה רוחפת דמות בהתייסרותי.
אולי אם תלבש רוח הרפאים
קווים של ממש ייקל לי?!
אולי אשטום רישום מתארה?
אולי נפשי תתעשת בכיעורה?!
אולי זה המראה יכשיר
אוליי סוף סוף אוכל להיישיר
אל מול
ביעותי הלילה…
התבונן בי באלם ומבטו קשה
ואני השפלתי עפעפיים
ופעימות לבבי תופפות
בחיל ובמורא.