בוקר חדש

כשהורמו התריסים
נחבטו כנפיה בזכוכית
הקרה
הזרד הזהוב נשמט מטה
ממקורה
מוסט מן המטרה.
הדיירים שוב טאטאו
את אבק החשיכה
מתחת לשטיח
והאור
שפלש בלית מעצור
היה בו מתבדח
מקנטר וזוהר
וכשהיה צונח
היה חופן ועוצר
ושומט ושוב מרים
מתהולל כדרכו
חדשות לבקרים.
והיה מפתה בעורמה
ואברותיה כלות
וכשנחתה בבעתה
כמעט השמש עלתה.

פורסם בקטגוריה לא לילדים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *