ארכיון הקטגוריה: לא לילדים

-את בדרך להיות משוררת- היא אמרה -אמיתית- והיו מילות ההלל מכוות אש ליובל השנים שנתחבו מכבר במילים שנתהוו בחבלים מהן מהוהות מהן טרוטות בריבואות טיוטות אות נאחזת באות מילה בעורף מילה לנבכי מגרות אפלות מגובבות אבק שכחה מייחלות בין קיפולי … להמשיך לקרוא ←

בתוקף הרוח אימצת ידי אמרת: עצמי את עינייך ואני עצומת עין בלי מורך הפקרתי נפשי בכפיך שאולה למדרך שעליך. היית אדון לי ורע אתה הרואה היודע ואני מונחית אמתך הלכתי עמך נושאת רגלי לעקבותיך למוצאי שפתיך ניגפת באבנים נועצת עקבים … להמשיך לקרוא ←

מאין צצו לא זכר אך לא יכול אותן לשכוח ספק אם הוא בהן בחר התנחלו היישר במוח. הן זרזפו כמו מטר טורדן, מציק ללא מנוח זמזום קצוב שלא נגמר – חיפש מפלט מהן לברוח. הן קיננו בו כל העת המו … להמשיך לקרוא ←

מחוללת סחור סחור צללי רגלים נעות זוגות זוגות פרצופים עמומים סובבים תלויים במעגל זורה לכל חיוך מתקתק צף הנהון בריחוף שלום עף מלמול חסר גוף שברי מילים דלים נבללים שירים מתנגנים כתמי מחוללים מעופפים שקופים מרחפים קורי מחול נטווים רופפים … להמשיך לקרוא ←

כשהורמו התריסים נחבטו כנפיה בזכוכית הקרה הזרד הזהוב נשמט מטה ממקורה מוסט מן המטרה. הדיירים שוב טאטאו את אבק החשיכה מתחת לשטיח והאור שפלש בלית מעצור היה בו מתבדח מקנטר וזוהר וכשהיה צונח היה חופן ועוצר ושומט ושוב מרים מתהולל … להמשיך לקרוא ←

על מדרגות הארמון מול הכיכר בארץ אחרת שאל אם אני מאושרת. כסות בלויה תלויה על גוף שדוף והמבט של האיש הזר מרתיע קמעא, מוזר מפלס אל הנשמה מעבר לדת מעבר לאומה והוא נכון האיש הזר לנבור ולחטט ובשלמות לתת כל … להמשיך לקרוא ←

למרות שלא אמרו ראתה בעיניהם מעבר לאופק נישאה על רפסודת הציפיות ללא מפרש ללא משוטים וגלי הזמן מחו את הברק המרצד מתעתע הותירו שובל שגם בעיניהם ילך קצפו ויתפוגג

האם יכלה שלא למצוא שם את עצמה? ולא ידעתי את נפשי לשאת בקרבי ולהחריש אם להקריב אותה אליה. מה יארע לה? ומה לי? ואיך תעמוד במשא? ואיך אני? מעבר לקו עצרתי נשימה נצרתי אימה ושבתי לשגר לאוזנה מלים שלי-שלה שנשרו … להמשיך לקרוא ←

כמעט עשור נעות היו המסילות בין שני בתים נוגעות ומושיטות יד אל יד כמעט עשור היו האדנים נרכסים ונפרמים נושקים וניתקים עוד ועד כמעט עשור והוא במלוא קיטור נבלם בקצה מסילתו נועד כמעט עשור ומסילתה קצוצה סוגרת מבוא ומוצא בית … להמשיך לקרוא ←